תיאור מקרה: אנורקסיה מתמשכת בחתול

או אל תאבדו תקוה כל עוד יתכן ויש כזאת

כתב ד"ר עופר שביט וטרינר Bvsc prêt. MRCVS

 

טומי חתול פרסי מעורב, זכר, מסורס, בן 5 שנים .חתול מטופל ומחוסן באופן שגרתי הופיע במרפאתי ב20/03/98 כשהוא סובל מיירור יתר קצב לב איטי (60) ונשימה בקצב מהיר . בהאזנה לבית החזה נשמעו נוזלים ב קנה הנשימה ובסימפונות . הבעלים סיפרה כי באותו יום עברה לדירה חדשה שרוססה על ידי מדביר יום קודם ואשר השתמש בזרחן אורגני (אושר בשיחת טלפון עם המדביר ). החתול אושפז , בדיקת דם היתה ללא ממצאים פתולוגיים . החתול טופל להרעלת זרחנים אורגניים בעירוי (הרטמן ) ומספר זריקות של אטרופין (סימפטומתי ) לאחר שנישטף חיצונית במים פושרים ושמפו רגיל. בעבור 10 דקות מהזריקה הראשונה הפסיק היירור , קצב הלב עלה ל 120 ו כעבור 20 דקות נשמעו הריאות וכלי הנשימה צלולים וללא נוזלים וקצב הנשימה הואט. החתול שוחרר למחרת : בשלב זה עדיין לא אכל ולא שתה אך לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת משום שאני רגיל לחתולים שמסרבים לאכול בכלובי האשפוז.

לאחר יומיים חזר החתול למרפאה משום שעדיין לא אכל ולא שתה. החתול אושפז להמשך טיפול בדיקות הדם היו רגילות והחתול טופל בהרטמן תת עורי והזנה בכוח של a/d hills דרך צינור האכלה שהוכנס דרך הפה בתוך סד שמחזיק את הפה פתוח. החתול התנגד אך היה מדוכא עד מאד.

 

נסיונות לגרות את מרכז הרעב על ידי זריקות של ואליום תוך ורידי העלו תוצאה זניחה ורק תרמו לדיכאון ורפיון החתול.(diazopam 0.2 mg/kg/iv)

לאחר 4 ימים נוספים שהחתול לא הראה נכונות לאכול ולאחר שבדיקות FIV FeLV היו שליליות ולאחר שלא נמצא חריגה בצילום רנטגן כללי, הורדם החתול (רומפון / קטמין) וצינור האכלה הוחדר דרך פתח בוושט.(oesophagostomy tube) הצינור קובע לעור בין האוזניים וצוארון אליזבטני הגן מפני צפורני החתול.

החתול היה בדכאון עמוק וכמעט שלא הגיב לגירויים חיצוניים. בכל פעם שהוצגה בפניו פרוסת פסטרמה : מזון שהחתול היה מוטרף עליו בעבר החתול היה נכנס לעוית של בחילה/ הקאה.

על מנת להוריד מעקת האשפוז הוחלט לשחררו לביתו עם הוראות האכלה לפי חישובי הצרכים התזונתיים של תומי . בלילת המזון התבססה על A/d csience diete מעורבב באוסמולייט : מזון איזוטוני נוזלי הניתן לבני אדם.

החתול הוחזר לאחר שלושה ימים לאחר ששלף את צינור האכלה בביתו ולאחר שפיתח שילשול נוזלי.

החתול הורדם שנית הצינור הוחזר לוושט מחתך חדש . הוא טופל בנוזלים תת עורי והאוסמולייט הוחלף במים. לטיפול נוסף פלג'יל (Metronidazol).

לאחר שהתייצבה הצואה נשלח החתול לביתו שוב עם הוראות מפורטות. (בשלב הזה יצאתי לשבוע מילואים וכשחזרתי התברר לי שהחתול לא הוזן 4 ימים עקב חשד לעצירות!!! ) החתול אושפז בחזרה.

בדיקה גופנית הראתה בבירור צהבת בריריות הכבד היה מוגדל .החתול היה אפאטי לחלוטין ובמצב ירוד ביותר.

בדיקת דם:נilirubin : 1.3 albumin:2.1 urea:14.7 b

Alp: 213

ht:22.5 hgb:6.2 wcc 15000 calcium:8.6

כעת החל החתול להקיא כמעט לאחר כל האכלה .לא היה צורך בביופסית כבד כדי לאבחן שמנת כבד על רקע אנורקטי.

מכאן ואילך במשך רוב התקופה היתה ספירת הכדוריות הלבנה גבוהה מאד והגיע עד כ 30,000 עם ספירה דיפרנציאלית כבעקה ( רוב נוטרופילים ומעט נוטרופילים צעירים עם מיעוט לימפוציטים)ובמשך זמן זה טופל החתול ב אדבוסין ככיסוי אנטיביוטי .

החתול טופל ב:taroctyl כנגד הקאות , הוזן כל שעה במינונים קטנים של עד 10 סמ"ק לארוחה בתוספת 5 סמ"ק מים לשטיפת הצינורית. המזון הוחלף ל W/D Science diete והשלשול נחלש..

במשך מספר שבועות קשים שברובם חלה התדרדרות מתמשכת במצבו של החתול ללא שום שיפור הן בהתנהגות והן במצבו הפיזי טופל החתול ב"מעוררי תיאבון למיניהם כאשר לכל אחד ניתן לפחות שבוע להוכיח את חוסר יעילותו במקרה זה:

OVARID(megesterol ACETAT) 1/5 MG OID PO-

NANDROLON- סטרואיד אנאבולי : זריקה שבועית

ANIMA STARTH- תוסף מזון מסחרי על בסיס שמרים

-ויגוזין - מכיל מגנזיום וקרניטין סורביטול וויטמיני B האחראים על הגברת חילוף החומרים 

על אף שבמשך כל התקופה הואכל החתול בכמויות מספקות המשיך ירידת אלבומין והועמקה האנמיה אך אנזימי הכבד חזרו לרמתם הרגילה ורמות הבילירובין חזרו למצב נורמלי מספר ימים לאחר האפיזודה של חוסר האכלה.

לאחר 6 שבועות של הקאות חוזרות התפתח חוסר אשלגן: 2.5 ולאחריו חוסר נתרן:.129

ניתנה תוספת אשלגן (TUMIL-K POTASSIUM GLUCONATE) בתחילה 2 mEq פעמיים ביום לפה ולאחר שעדיין הועמק החוסר ניתן אשלגן במינון של 4mEq

פעמיים ביום. נתרן ניתן כתוספת הן בכך שבמקום מיים לדילול האוכל והן במקום השימוש במים לשטיפת צינור האכלה השתמשנו ב תמיסת הרטמן וכן בתוספת מלח שולחן רגיל (קמצוץ לבלילת המזון).

בשלבים מסויימים של הטיפול כושר הקיבול של קיבת החתול היתה 5 סמ"ק בלבד לפני שהקיא. בתקופות אלו , על אף שהואכל כל שעה במשך היממה לא הגענו לכמות קלוריות סבירה לחתול זה .והוא הלך ונחלש הליכתו היתה בלתי יציבהֻ ודי בקושי עמד.

במשך כל התקופה חיפשתי מקורות לטיפולים ישירים בדיכאון הקשה שתקף את החתול אך לצערי לא מצאתי במקורות אסמכתאות מלבד הטיפול הרגיל : הזנה וטיפול סימפטומתי.

בהתיעצות טלפונית עם ד"ר נועה הראל מבית החולים הווטרינרי ע"ש קורט האוניברסיטה העברית ירושלים ולפי דרישת הבעלים לאחר שהוסברו להם הסיכונים שבטיפול וחוסר הידע והנסיון בשימוש בתרופה ,הוחלט ( לאחר חודשיים!!! ) לנסות טיפול בAmitriptylin hydrochloride תרופה זאת הינה תרופה פסיכיאטרית בשימוש בבני אדם כנגד דיכאון בעלת רמת רעילות גבוהה יחסית, התרופה חוסמת נוראפינפרין וסרוטונין בפרה -סינפסות במוח ובכך מגבירה את פעולתם של חומרים אלו במוח.

בדרך כלל לוקח לתרופות אלו מספר שבועות להשיג את מטרתם בבני אדם . לתרופה תופעות לואי לא מעטות כירידת קצב לב, השפעה אנטיקולינרגי: פה יבש,מידריאזיס עצירות, וכן טישטוש והרגעה. תופעות שוליות בחתול בריא אך בהחלט משמעותיות ב חתול תשוש וחולה.

בוטרינריה נרחב השימוש בתרופה זאת לבעיות התנהגות בכלבים וחתולים( בטיפול בבעיות אלו השפעת התרופה מורגשת לאחר מספר ימים בלבד מה שיכול להצביע על דרכי השפעה נוספים מאלו של הטיפול בדיכאון בבני אדם.).

התחלנו בטיפול במינון של 2.5 מ"ג ליום.

לאחר מספר ימים ללא שינוי עם הקאות חוזרות ועם דלקת עיניים ואף שהזכירו דלקת ויראלית כ Snuffles . חדל החתול מלתת צואה.[ צילום רנטגן הראה בטן ומעי מלאים אויר לכל אורכם ומצב שלilleus אובחן.

כעת נוסף לטיפול פרפולסיד(Cisapride 1 mgt tid) גם להורדת החומציות וגם להגברת התנועה במעי.

עברו כבר 9 שבועות מאז שטומי אכל מרצונו בפעם האחרונה החתול שקל פחות משני ק"ג רוב שערו נשר ושום שינוי לטובה לא חל בו. ב10/06/98 ניגש טומי החתול (לטומי היתה גישה חופשית לכל מקום במרפאה על מנת להוריד את תחושת הדכאון של אשפוז בכלוב). לקערת מזון של החתול המרפאתי שלנו והחל לאכול מזון יבש לחתולים מתוצרת natural recepy נשימתנו נעתקה זה היה פשוט מחזה סוריאליסטי: ללא שום התראה באדישות די מופגנת ניגש החתול לקערה והחל לאכול במרץ רב : 80 יום בדיוק לאחר שסכר את פיו.

בימים הבאים החתול המשיך לאכול על אף שהמשכנו את ההזנה בצינור אך לאט לאט הורדנו את כל התרופות למעט אמיטריפטילין ( היציאות נהיו יפות ויבשות) לאחר שבוע נוסף שוחרר טומי לביתו . את צינור האכלה הוצאנו רק לאחר 10 ימים נוספים שבהם השתכנענו שאכן טומי הפסיק את שביתת הרעב שלו.

תרופה אחת שלא הספקנו להשתמש:

לאחר מאמצים ובעזרת האינטרנט הועברה אלינו מקנדה תרופה בשם :פריאקטין (Cyproheptadine)תרופה זאת הינה אנטיהיסטמינית בפעילותה וידועה בהשפעתה החיובית על תיאבון בחתולים.

 

דיון:

הדיון יהיה קצר משום שרב הנסתר על הגלוי בתופעת האנורקסיה פוסט טראומתית בחתולים. רבות מהתיאוריות ורוב הטיפולים מתמקדים ב תיקון הסימפטומים , כאשר הגורם האמיתי לרוב אינו ידוע .

במקרה שלנו: פיזיולוגית - ההרעלה? נפשית - מעבר הדירה? רפואית - חוסר איבחון? ולכך נוסף גם חוסר הידיעה מה גרם לחתול להתחיל לאכול בסופו של דבר : אמיטריפטילין - אני די בספק , שיעמום? ומשחקי המונדיאל הקרבים ובאים ? יתכן .

המסקנה הכי ברורה הזועקת ממקרה זה הינה שאסור להרים ידיים ואסור להרדים חתולים אלו ( והלחץ לכיוון הזה היה קיים כל הזמן ) יש להמשיך בטיפול סימפטומתי ובהזנה נכונה עד לסיום הטוב. וחשוב לא פחות לתמוך מוסרית ונפשית בבעלי החתול . לטעת בהם את הביטחון שאנו עושים את כל שניתן וכי הם עושים את אשר ראוי לעשות ,ללא פיזור הבטחות אופטימיות לא זהירות ולא מבוססות.

ד"ר עופר שביט

רופא וטרינר

 

*ברצוני להודות ל ענבר קדר - האסיסטנתית שלי שללא עזרתה הבלתי נילאית 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה במשך 10 שבועות היה קשה מאד

לנצח במאבק הזה. היא גם הראשונה שנושכה על ידי טומי 4 ימים לאחר שבחר בחיים.

 

 

 

*כל הזכויות שמורות לכותב המאמר.