אשך טמיר

כתב ד"ר עופר שביט וטרינר Bvsc prêt. MRCVS.

 

עוד בבטן אמו , כאשר הגור הוא עדיין וולד מתפתח, האשכים מתפתחים עמוק בתוך חלל הבטן , צמוד לכליות.

 

רוב הגורים נולדים כאשר האשכים בתוך הבטן צמוד לכליות. האשכים מתחילים תהליך של נדידה מחלל הבטן החוצה דרך התעלה האינגוינאלית (פתח בין שרירי המפשעה) אל מקומם הטבעי בשק האשכים.

 

נדידת האשכים החוצה נובעת מהצורך להיות בחום הנמוך בכ 4 מעלות מחום הגוף על מנת לאפשר ייצור של תאי זרע בצורה אופטימלית באשכים. חום זה מושג בשק האשכים התלוי חיצונית לגוף . חלק מהמערכת השומרת על חום האשכים הוא שריר עליו תלוי האשך אשר נמתח בימים חמים ומרחיק את האשך מקיר הבטן על מנת לאפשר את קירור האשך והמתכווץ בימים קרים לקרב את האשך לגוף הכלב על מנת לחממו.

נדידת האשכים למקומם בדרך כלל מושלמת בגיל חודש עד 6 שבועות.

ישנם מקרים שבהם הנדידה מושלמת עד גיל 3 חודשים אך מקובל כי אשך שלא ירד עד גיל 3 חדשים הוא אשך טמיר אשר נמצא או בחלל הבטן או לאורך מסלול הנדידה הצפוי אך לא בשק האשכים.

 

אשך טמיר יבוא לידי ביטוי רק בהעדר האשך בשק האשכים. התופעה אינה מפריעה לגור ולכן הוא גם לא יראה סימנים מיוחדים.

אשך טמיר היא תופעה גנטית העוברת בירושה ולכן כלבים אלו אסור שישמשו להרבעה.

 

סיכונים באשך טמיר :

אשך טמיר בדרך כלל לא מייצר תאי זרע . באשך טמיר אחד בלבד הפוריות לרוב אינה נפגמת אך כלב עם שני אשכים טמירים לא יהיה פורה.

אין שינוי בייצור הורמון הטסטוסטרון על ידי האשך ולכן אין השפעה על מיניות הכלב.

הסיכון העיקרי הוא בכך שלאשך טמיר יש נטייה גדולה יותר לחלות בסרטן האשך.

מקובל שיש לסרס כלבים אלו גם למנוע העברה תורשתית של התופעה לגורים וגם למנוע את תופעת הסרטן.

כותב המאמר הפסיק לסרס כלבים בעלי אשך טמיר באופן שגרתי לאחר ש ב 15 שנות עבודה ותצפית גיליתי הרבה כלבים בעלי אשך טמיר שהגיעו לשיבה טובה ללא סירוס וללא תופעות לוואי, ומאידך הניתוח עצמו אינו פשוט ואינו שגרתי משום שהאשך יכול להיות בכל מקום לאורך מסלול נדידתו מה שמקשה על החיפוש איתור והוצאה של האיבר הנכון.

 

גידולים באשך מצטיינים בדרך כלל בהתפתחות איטית , ובהפרשות הורמונליות הגורמות לשינויים חיצוניים ולגילוי מוקדם ואפשרות בהוצאת הגידול בטרם התפשט. (סימנים לגידול אשך בעל הפרשות הורמונליות :קרחות סימטריות בצידי הגוף , התפתחות עטינים כמו בכלבה נקבה , כלבים עולים על הכלב כמו כעל כלבה מיוחמת ) מה גם שגידולים אלו נדירים מאד באוכלוסיה הכללית וגם בכלבים בעלי אשך טמיר ולכן איני מנתח כלבים אלו יותר באופן שגרתי.

 

ומכאן שהאחריות למניעת רבייה בכלב כזה עוברת לבעלים.

ישנם טיפולים הורמונליים לסייע בנדידת האשך למקומו. אחוזי ההצלחה נמוכים , מחירם יקר והם צריכים להיעשות מוקדם ככל האפשר. האתיות שבטיפולים אלו מוטל בספק (כלבים כאלו עלולים להופיע בתערוכות לזכות בהכרה ככלבים בריאים , ולשמש ככלבי רבייה ובכך להפיץ את התופעה הבלתי רצויה הזאת בקרב הגזע ולכן אין מקום לטיפולים כאלו. אשך טמיר צריך שיהיה מאובחן בגיל צעיר ולכן מומלץ לכל מי שרוכש גור חדש להתנות את רכישתו הסופית בבדיקה וטרינרית אותה יש לבצע בסמוך למועד הרכישה.

 

*מאמר שמיני בסדרת מאמרים בנושא מערכת הרבייה בכלבים.

*כל הזכויות שמורות לכותב המאמר.